כל
מה שאני עושה פה זה לספר לכם איך ההומואים.
זה יוצא מנקודת הנחה שיש
עוד דברים משותפים לכל ההומואים חוץ מ...
נו,
זה שהם הומואים.
אבל האם זה באמת ככה? תשובה קצרה: לא.
תשובה בינונית: על הנייר לא,
אבל תכל'ס
כן. תשובה
ארוכה: אז
ככה -
אני
יוצא מנקודת הנחה שמבחינה ביולוגית להיות
הומו אומר שאתה אוהב בנים.
זהו.
אפילו לא אוהב.
נמשך
לבנים.
עומד
לך מהם.
הכי
חייתי ופרימטיבי שיש.
כל
השאר כבר מגיע אחר כך, מהחברה. אז למה בכל זאת? למה אנחנו לא מוכנים להיות
רק אוהבי-בנים
ומתעקשים להיות "הקהילה
הגאה"? כי
יש חוויות שבגלל היותנו הומואיםעברנו כולנו.
כמו שכל היהודים קשורים
בקשר בל-ינתק
כי הדבר הראשון פחות או יותר שעשו להם
בחיים זה לחתוך להם את המה-שמו.
יש לנו כמה טראומות משותפות
בעברנו, ולכן
אנחנו נוטים לחפש עוד אנשים שעברו מה
שאנחנו עברנו.
בפוסטים הבאים אני אתהה
קצת על כל מיני דברים שעברנו ומה הם עושים
לנו.
יש עם זה שתי
בעיות. הראשונה: אני הולך לעשות המון הכללות.
לא כל ההומואים עברו מה
שאני עברתי ולא כולם יצאו מזה אותו דבר.
אבל חלק גדול כן. עליהם אני כותב. השנייה: אני לא מבסס את המסקנות
שלי על שום דבר מלבד חוויות אישיות
והתרשמות. לא
מסכימים איתי?
זבש'כם.
זה הבלוג שלי.
אז
הכללה ראשונה: הומואים עושים מלא מלא
סקס. הרבה
יותר מסטרייטים.
למה? מאותה סיבה שהכלבים מלקקים
לעצמם את הביצים. כי אנחנו יכולים. בעיקר בגלל האינטרנט.
אתרי היכרויות וצ'טים
מלאים בהומואים שרק רוצים סקס.
כן,
גם בכאלה שלא,
אבל תמיד יש מישהו שכן.
באינטרנט זה גם פחות מביך,
אין לך באמת פנים,
מקסימום כינוי בצ'ט.
כשאין לך פנים גם המוסכמות
החברתיות הופכות קצת רופפות,
ואז זה בסדר לדפוק כל מה
שזז. כשהסקס
כל כך זמין ואף אחד לא שופט אותך,
קשה לא לנצל את זה.
אבל גם לסטרייטים יש
אינטרנט (וגם
הם עושים בעזרתו מלא סקס),
אז למה הומואים מנצלים
אותו הרבה יותר?
כי
האינטרנט הוא הבית הטבעי שלנו.
רוב ההומואים מתחילים
בארון, וכשאתה
ילד בארון החלום הרטוב שלך (ישר
אחרי עידן הופמן מהכיתה המקבילה) הוא האינטרנט.
מקום בו תוכל לדבר על
הדברים שאתה באמת רוצה,
להגיד מה אתה חושב,
וכל זה בלי שום מחוייבות.
בלי שאף אחד ידע מי אתה
ומה אתה. פתאום
אתה לא מרגיש סוטה ושונה,
אלא נמצא בחברה (גם
אם וירטואלית) שבה
כולם כמוך. ואם
פתאום אתה מרגיש לא הומו (ובהתחלה
קורה המון שאתה בטוח שאתה לא הומו) בקליק אחד אתה כבר לא שם.
זה מתחיל מתוך צורך בסיסי,
צינור חמצן,
ואחר כך מתגלגל למכונת
סקס.
הקטע
הזה, שבהתחלה
אתה בטוח שאתה בכלל לא הומו,
הוא גם עניין מהותי.
בהתחלה אחרי כל פעם שגמרתי
נשבעתי לעצמי שזה רק איזה משהו שהייתי
צריך להוציא מהמערכת.
קצת קשה לפתח מערכת יחסים
עם מישהו כשאתה רוצה שיעלם לך מהפרצוף
שלוש שניות אחרי שגמרת.
אז מתחילים ב"לההפגש-לגמור-ללכת". אנחנו גומרים ואומרים
לעצמנו שזהו, אנחנו
סטרייטים. למה
שאני ארצה להכיר מישהו? זה לא שאני הומו. רק ניסיתי פעם אחת! וברגע שנכנסים לעולם הזה
של גומרים-הולכים
קשה לצאת ממנו. גם
כשכבר רוצים להכיר את הבחור,
נראה מוזר שלא שוכבים איתו
קודם.
ואולי
הסיבה הכי חזקה – כי אנחנו גברים.
מגיל אפס אנחנו מוקפים
בזה שאנחנו נרצה סקס והצד השני לא.
ואז אנחנו מתפרצים לדלת
פתוחה. אנחנו
רוצים סקס והצד השני עוד יותר רוצה סקס.
תעשו את החשבון לבד.
אבל
תכלס בכלל לא כולנו כאלה.
רובנו הגדול עוברים שלב
כזה, אבל
בסוף מתבגרים.
רובנו.
בתור אחד שהתחיל כסטוציונר
אני יכול להעיד שבסוף זה נמאס,
בסוף מחפשים חבר.
ומקסימום אם אני אתחרט
אני אשנה מחר את הכינוי שלי בצ'ט ל"חתיך
עם גדול מחפש לעכשיו"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה