בעד המצעד

או: סיבה למסיבה

לפני כמה ימים איזה הומו כתב למה הוא נגד מצעד הגאווה. כתב כל מיני סיבות שבגללן מצעד הגאווה מיותר ואפילו מזיק. אני רוצה להסביר לו למה הוא טועה.

הוא כתב שמצעד הגאווה מיותר כי מצב הקהילה בארץ טוב. האמת, הוא צודק, מצב הקהילה בארץ אכן ממש טוב. אולי לפעמים אנחנו לא אומרים את זה מספיק. אבל יכול להיות יותר טוב. מבחינה חוקית ענייני אימוץ ומשפחה עדיין לא הוסדרו. המלצות של וועדה? בארץ שלנו הן שוות לתחת. עד שפונדקאית ישראלית לא תלד לי ילד, אני לא אאמין שזה עבר.

אבל לא זו הבעייה האמיתית. הבעייה האמיתית היא שיש ילדים שיוצאים מהארון וסופגים קללות ועלבונות. שיש ילדים שבכלל לא יוצאים מהארון, כי הם מפחדים. שהם מחכים עשר שנים לפני שהם מספרים למישהו, או שהם לא מספרים לאף אחד וגדלים להיות סטרייטים-בכאילו שנמצאים בנישואים אומללים. הבעייה האמיתית היא שיש הורים שלא מדברים עם הילדה שלהם כי היא רצתה להביא את חברה שלה הבייתה, או שהיא אמרה להם שהיא לסבית והם אמרו לה “את לא”. דברים כאלה קורים כל הזמן.

ולזה מצעד הגאווה חשוב. הוא מראה לחברה שיש הומואים ושהם בכל מקום. שזו לא איזה קבוצה קטנה ונעלמת שאפשר להתעלם ממנה. זה השכן שלהם והבוס שלהם והעובד שלהם והמוכר שלהם במכולת. שבין כל האנשים יש גם הומואים והם בדיוק כמו כולם. אבל יותר מזה המצעד מראה את זה לצעירים. כבר כתבתי פה פעם שלגלות שאתה הומו זה אחד הדברים הקשים שאפשר לעבור. המצעד מרכך קצת את המכה. הוא מראה לצעירים שזה בסדר, שיש עוד הרבה כמוהם, ולא רק שזה לא נורא, זו סיבה למסיבה. מהבחינה הזאת אני לא חושב שאי פעם מצב ההומואים יהיה "מספיק טוב". בבני אדם טבועה התנגדות לשונה ויכול להיות שתמיד נצטרך להיות פה כדי להזכיר שאנחנו לא כאלה שונים.

עוד נכתב שהמצעד לא מייצג אותו. קודם כל, זה מזיז לי ת'ביצה. צריך לבקש אישור מכל הומו לפני המצעד? המצעד כן מייצג אותו כי הוא הומו, ירצה או לא. ואם לא מוצא חן בעיני מישהו מה שרואים במצעד שיבוא וישנה את זה אבל שלא ישב בבית ויתלונן. כל המטרות שהוזכרו, הן בכלל לא מטרות רשמיות של המצעד. כל ההומואים הצמחונים, ימנים, שמאלנים, משתמטים, מיליטנטים, כל קבוצה כזו מתאגדת לגמרי על דעת עצמה. נכון, יש בזה משהו מקומם, אבל זה גם טוב, זה מראה שיש גיוון בקהילה, שחוץ מהומו אתה יכול להיות עוד אלף ואחד דברים אחרים. שאפשר להיות הומו בלי להיות רק הומו.

אבל הסיבה הכי חשובה לעשות את המצעד היא גם הכי פשוטה – כי זה כיף. במצעד כיף. כן, גם חם, אבל גם כיף. הוא לא מחאה, הוא חגיגה. אנחנו חוגגים את ההומואיות שלנו, ובגלל זה אנחנו מגזימים. אנחנו לא רוצים סתם ללכת ולהגיד "אה, כן, אנחנו גם הומואים". את זה אני עושה כל יום. ליום אחד אנחנו רוצים להיות ההומואים הכי מוגזמים שלנו, ולפעמים זה אומר לרקוד על משאית בתחתונים. יום אחד אנחנו משוויצים בזה ונהנהים מזה. ולמה לא? למה שלא נשמח עם זה? לאיזה מצב עגום הגענו בו כל הליכה ברחוב חייבת לנבוע מאיזה סיבה פוליטית מהותית ועמוקה? מה רע בזה שאנחנו פשוט רוצים לצאת ולכייף ולהזמין את כל הסטרייטים לחגוג ביחד איתנו? כי באמת, שזו, ורק זו, גאווה.