קבענו
באטרף. דיבור של אחת וחצי
בלילה כזה. "היי" "רוצה לבוא?" "כן." ואני כבר בדרך אליו. אני
מגיע וכבר רואה שהוא לא ממש הטעם שלי,
אבל בכל זאת נכנס פנימה,
מי יודע למה. הבית
עצום בקטע פסיכי. מי ידע
שיש בתים כאלה בירושלים. אנחנו
יורדים בגרם מדרגות ספירלי לקומה התחתונה,
עוברים כמה סלונים ענקיים,
ונכנסים לאיזה קבוצת חדרים
שהיא לבדה יותר גדולה מהדירה שלי. הוא
מסביר לי שהוא באיזה משלחת מטעם ביבי, שהוא במקרה גם בעל הבית. (הפעיל
החברתי שבי התעורר לרגע, ביבי
מחזיק ארמונות במרכז העיר). היה
מרשים.
הבחור
מתחיל לנשק אותי ואז אני כבר אומר לו "שמע,
אני לא מרגיש את זה". "למה לא?" הוא
שואל. "פשוט לא"
אני אומר. מנסה
לעשות את זה כמה שיותר נחמד. ואז
הוא אומר לי "הנה מה
שהולך לקרות, באת כבר לכאן,
אז אתה הולך להתפשט, ולעשות
את העבודה". אני מודה
שהתמהמתי קצת עם התשובה, בכל
זאת הוא ליטף לי קצת את המכנסיים,
וכשהדם מתחיל לזרום מהמוח
לזין, החשיבה מתערפלת.
ובכל זאת אמרתי לו "לא".
באתי לקום, והוא
השכיב אותי בכח על המיטה, והמשיך
בשכנועים שעוד היו קצת נחמדים, ואיכשהו
הכניס לשם איזה משפט על זה שאם אני אלך,
הוא יכה אותי.
אני
כבר צוחק ואומר לו שדיבורי האונס האלה
ממש לא עושים לי את זה. הוא
אומר שהוא רציני ומצמיד אותי בכוח למיטה.
הוא די חזק, אני
מתחיל להבהל. אני מנסה
להסביר לו שזה לא יעבוד. כל
הזמן מנסה להשאר רגוע, להסביר
לו שסקס מבחינתי צריך משיכה, שאני
לא מתכוון להלחם בו, שאני
לא אזיין אותו, שבמקרה
הצורך אני אצעק ואזמין משטרה וגם אם יהיה
לי לא נעים היום, אני בטוח
שגם הוא לא יהנה מהסיטואציה.
הוא
מבחינתו מספר לי כמה הוא מרוויח וכמה הוא
דוחק בחדר כושר. לא כדי
לעשות עלי רושם, יותר כדי
להבהיר לי כמה אפס אני. הוא
מסביר לי כמה אין לי זכות לבזבז לו את הזמן
כמו שאני עושה עכשיו ושעדיף לי להתפשט
כבר. מצד שני הוא מספר לי
כמה הוא אוהב ללכת מכות וכמה הוא ישמח "to
beat the shit out of me" בכל רגע.
בסוף הכל מתנקז לאולטימטום
הרומנטי שהוא הציב לי "you're gonna fuck
me, or fight me".
בשלב
הזה הלב שלי דופק די חזק, הוא
מחזיק אותי די חזק, ולא
עומד לי אפילו לא קצת. אני
מנסה לדבר איתו, הוא לא
נותן לי. אני מבקש ממנו
לעזוב אותי, הוא לא עוזב. במשך משהו כמו שלוש
דקות מתנהלת השיחה הזאת בה הוא מחזיק אותי
בכוח, מנסה להסביר לי למה
אנחנו הולכים לשכב, וזורק
מדי פעם כמה הוא דוחק בחדר כושר. מתישהו
נמאס לו, אמר לי שאפילו
לריב איתי לא בא לו, ונתן
לי ללכת, תוך כדי שהוא אומר
שהוא מתקשר לאבטחה. הייתי
מחכה להם שם, אבל הוא אמר
שיקח להם עשרים דקות, והיה
לי דברים טובים יותר לעשות. כמו
לטוס משם כשהרגל שלי מפרפרת על הקלאץ'
מרוב אדרנלין. וחשבתי
שאני זה שלא יודע לקחת "לא"
בתור תשובה.
אני
כותב את זה עכשיו והמילה "אונס"
עדיין נראית לי זרה. אני
עדיין לא חושב ש"כמעט
נאנסתי" למרות שזה כנראה
מה שקרה. באף שלב, לא
לפני לא אחרי ולא תוך כדי, המושג
הזה לא נראה לי מתאים. זה
עד כדי כך בלתי נתפס בעיני. כנראה
גם בעיני הבחור השני. הוא
בשום שלב לא חשב שהוא "אונס",
וכשהעלתי את המילה הזאת,
הוא סיים עניינים די מהר.
הוא כנראה רצה סקס, והלך
עם זה קצת רחוק יותר מדי ממה שהוא תכנן.
אני
לא אומר את זה כדי להגן עליו. אני
אומר את זה כדי לתת עצה. אם
זה קורה לכם, אם יש מישהו
שלא תכנן, אבל מצא את עצמו
מול מישהו שמוכן ללכת רחוק כדי לסיים את
הלילה במיטה, אני מציע קו
רגוע ותקיף. “אני לא רוצה
לשכב איתך, אם נעשה את זה
אתה אונס אותי". אני חושב שאולי אם הייתי תקיף יותר מההתחלה, אולי הייתי יכול לסיים את זה בפחות אי-נעימות. לא
להתווכח יותר מזה, לא
להסביר. לא רוצה וזהו זה. וברגע שאפשר, לרוץ
משם כמה שיותר מהר ואם אתם יכולים לתת לו
בעיטה בביצים תוך כדי, בכלל
טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה