רשימת
תירוצים לזה שלא כתבתי מלא זמן: התחיל
סימסטר, התחלתי לעבוד,
נכנסתי חזק לטוויטר (יכול
להיות שאתם עוד לא עוקבים אחרי שם?) וחשוב מכל: נהיה
לי חבר. ושמעו, חבר
לוקח מלא מלא זמן. וחוץ
מהזמן שנעלם הייתי צריך רגע להבין מה אני
יכול לכתוב פה אם כבר אין לי סיפורי
איך-כמעט-עשיתי-סקס-ובסוף-לא-ואיזה-מסקנות-מרתקות-יש-לי-מזה.
בפעם
האחרונה שכתבתי (למעט איזה פוסט שהוא חצי סמס שכרות) הייתי
קצת ממורמר ומיואש בעיקר בעקבות איזה
בחור חתיך שעשה לי רע. נמאס
לי. ההומו הרע שוב התחיל
לצאת. הייתי אחרי דייטים
כושלים, דחיות מתסכלות
וכמעט אונס אחד. אז כשבחור
פחות או יותר נחמד שאל אותי מה דעתי על
סקס חסר משמעות, הייתי
בעד.
רק
שהבחור לא רצה סקס חסר משמעות. הוא
רצה קשר חסר משמעות. הוא
רצה להתחבק ולישון ביחד חסר משמעות.
יכול להיות שזה נשמע קצת מבלבל,
אז אני אסביר. זה
לא שסקס זה לא כיף. סקס זה
נהדר. סקס עם אהבה, סקס בלי אהבה, סקס עם החבר, סקס עם זרים, עם
יותר מבן אדם אחד, וגם רק
עם עצמך. תאמינו לי,
כשעושים את זה נכון זה יכול
להיות אדיר. אבל לפעמים
רוצים משהו אחר. רוצים
חבר, רוצים אהבה, רוצים
הוליווד. אבל התרגלנו
לעולם המיידי הזה. העולם שבו אני מקבל מה שאני רוצה כאן ועכשיו. העולם
הזה שבו אני מרגיש חרמן ותוך שעה כבר מוצא
סקס. אז למה להתנהג אחרת
אם אני מרגיש בודד?
אז
אם קודם מישהו כתב שהוא “מחפש לזיין” אז
עכשיו הוא "מחפש קשר
רציני". איך אפשר לחפש
קשר רציני? מה הוא מצפה
שיקרה? תחפש, תחפש
ופתאום תמצא מישהו שיגיד לך "היי,
אני חבר שלך כבר שנתיים".
לא מוצאים קשר רציני.
מוצאים בחור נחמד, מוצאים
קליק ראשוני, מוצאים דייט
מוצלח. אחרי הדייט המוצלח
מגיע החלק הקשה – דייט שני, שיחות
טלפון, לצאת, להכיר,
לדבר והנורא מכל: לוותר
על בחור אחר שמציע לי סקס.
לוותר? אבל מחר יש מצב שאני מזיין את החתיך האיטלקי
שכתב לי באטרף שהוא בא לארץ, ויש
איזה יזיז מפעם שקצת בא לי עליו פתאום כי
אסור לי. עזוב אותך בעצם
קשר רציני. בוא פשוט נתחבק
הלילה עד שאנחנו נרדמים כדי שלילה אחד
אני ארגיש קצת פחות לבד. זה
מה שהם מחפשים. זה מה
שהפיזיקאי חיפש וזה מה שנמאס לי לתת
לאנשים.
אני
לא בטוח בדיוק איך ומתי זה קרה, אבל
פתאום נמאס לי. נמאס לי
לשתף פעולה עם המשחק הזה. אני
מרגיש לבד וחרא אז זיבי שהוא ירגיש טוב
עם כל הסיפור הזה. סקס?
בכיף. אתה יכול
לרדת לי מכאן ועד הודעה חדשה. אבל
לא תקבל ממני גרם אחד של רגש. מילה
אחת טובה. ומפה לשם אני והבחורכ שוכבים אחד ליד השני, לבושים לגמרי, אחרי
שבקושי התנשקנו. הוא רוצה לחבק אותי, ואני אומר
לו שלא, לא הלילה. אני
לא משחק יותר ברגשות. אני
לא נותן לאנשים יותר את "הביחד"
שהם צריכים. זה
הפסיק לעבוד בשבילי, אז
שלא יעבוד בשביל אף אחד אחר גם כן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה