דודה סימה. או: התמודדות ראשונה עם הומופוביה.

דודה סימה. 

קודם כל אני חייב לך התנצלות. התנצלות על זה ששיקרתי עד עכשיו. האמת היא שרוב הזמן לא שיקרתי, גם כשניסית לשדך לי מישהי בעקשנות שרק אחיין של דודה מרוקאית מכיר, לא שיקרתי. רק התחמקתי, הסתרתי. אבל לאחרונה זה הפך להיות כל כך אגרסיבי, הנסיונות, ההצעות, החקירות, שהייתי חייב להמציא לי חברה. אז לא, נועה לא באמת קיימת, כלומר היא קיימת, היא גם חברה שלי, אבל אנחנו לא יוצאים ולא שוכבים. גם לא נתחתן. את יודעת כבר, הרי זה בדיוק מה שאמא שלי סיפרה לך לאחרונה: אני הומו.

אני יודע שמאז שהיא סיפרה לך את זה אני מסנן אותך. אני גם לא עונה לוואטסאפים ההזויים שאת שולחת לי, על איך תכניסי אותי לחופה בעזרת אמא שלי הצדיקה ושבעזרת כוחות נפשיים נמצא יחד את הדרך הנכונה. לא ממש מתאים לי לענות על זה. זה לא את, זה אני. זה לא שאני לא רוצה לדבר איתך, אני פשוט... טוב, האמת שכן, אני לא ממש רוצה לדבר איתך.

תראי, דודה סימה, זה לא מפחד. גם לא מכעס או משנאה. את דודה שלי ואני מאוד מאוד אוהב אותך. אבל את צריכה להבין שאני עברתי כמה דברים לא פשוטים בחיים שלי. גם את, עם המעברה והכל, אז אולי לא דברים קשים כמוך, אבל דברים לא פשוטים. להבין פתאום שאני שונה ואחרי זה עוד לספר את זה לחברים, להורים. הייתי בכמה מקומות לא נעימים. מקומות שאין לי שום כוונה לחזור אליהם שוב.

אני לא מתכוון להתעלם ממך לתמיד. ברור שנדבר שוב. אבל לפני שנדבר שוב צריכים לקרות כמה דברים. הדבר הראשון שצריך לקרות הוא שתרגעי. באמת, לא משנה מה תגידי, לא משנה מה תעשי, גם אם תעלי בחזייה ותחתונים על משאית במצעד הגאווה (ובבקשה, דודה סימה, בבקשה אל תעשי את זה), אני לא אדבר איתך איזה שבועיים. קיבלת עכשיו חדשות גדולות. כשאני הבנתי אותן לקח לי כמה שנים טובות לעכל את זה. אני חושב שמגיע לך לפחות שבועיים לחשוב קצת על הדברים לפני שנעלה אותם לדיון.

הדבר השני שצריך לקרות הוא שתביני שכרגע הבחירה שלי (ובכוונה אני אומר "בחירה") לא נתונה לדיון. אני לא אומר שאת צריכה לקבל אותה, אני לא אומר שאת צריכה להבין אותה. אני כן אומר שכל שיחה על איך משנים אותה היא שיחה שאני לא מתכוון לנהל.

למה לא? קודם כל ככה לא. כי זה החיים שלי ואני לא חייב לתת לך הסברים על כל דבר. אם אני מחליט שאני לא רוצה לדבר על זה, אז לא מדברים על זה. נקודה. הסיבה השנייה היא שאני שלם עם ההחלטה הזאת. אני בסדר גמור איתה. תקופה מאוד ארוכה ניסיתי לשנות את זה וזו לא הייתה תקופה טובה, אז אין לי שום כוונה לחזור לתקופה הזאת.

הדבר השלישי שצריך לקרות הוא שתביני שאני לא הולך להתחתן. כן, זה קצת כמו הדבר השני בעצם, אבל קצת שונה. הקודם יותר קשור אלי, זה משהו שאני לא אדבר עליו. אבל הדבר השלישי קשור אלייך. את צריכה באמת להבין שבאמת, באמת, אין שום סיכוי שאני אהיה סטרייט. אז אני לא הולך לנסות שום תפילה, שום דייט, שום רב. כלום. אפילו אם את בטוחה שיש סיכוי, אני אומר לך שאין. אפילו אם זה רק בגלל שאני פשוט לא רוצה להשתנות. 

אז על מה ישאר לנו לדבר בכלל אחרי זה? תוכלי לספר לי שזה מתסכל אותך, שזה קשה לך, שאת לא יודעת מה לעשות עם זה. תוכלי לשאול אותי את השאלות הבנאליות, ממתי אני יודע, אם הייתי פעם עם בחורה. תוכלי סתם לדבר איתי, כמו אדם רגיל. ואולי, עוד מליון ואחת שנה, אם באמת יגיע המשיח, תוכלי לנסות להכיר לי מישהו.